פסק-דין בתיק ת"א 5211-06

העובדות וגדר המחלוקת

1.         התובע הוא עובד הוראה שהועסק במשך שנים בתפקידי הוראה במערכת החינוך במדינת ישראל. התובע עבד בהוראת מקצועות היהדות בבתי ספר ממלכתיים דתיים. לתקופה קצרה שימש גם כמנהל בפועל של בית ספר. הנתבע 1 (להלן: הנתבע) שימש כמפקח במשרד החינוך ובתחום אחריותו היו בתי הספר בהם הועסק התובע. היחסים בין התובע והנתבע שהיו בדרך כלל טובים עלו של שרטון, והתובע ייחס לנתבע מעשים שגרמו לכך שלא יועסק במסגרת שהיה מעוניין בה ולא יזכה בתפקידי ניהול של בתי ספר שבהם היה מעוניין. על כן הגיש התובע את תביעתו, נגד הנתבע ונגד מדינת ישראל. הנתבעים מכחישים את הטענות.

2.         התביעה שהוגשה היא תביעה כספית. חלקה מבוססת על הנזקים הכספיים שנגרמו לתובע, לטענתו, כתוצאה ממניעת העסקתו בחוזה אישי ובתפקידים בעלי הכנסה גבוהה יותר, כולל פגיעה בפנסיה. חלק אחר של התביעה הוא בגין לשון הרע שהתובע מייחס לנתבע. התביעה מצריכה הכרעה בשלוש שאלות עיקריות:

האם ניתנה לתובע הבטחה להעסיק את התובע בחוזה אישי או הבטחה אחרת בנושא זה, ואם כן - מה דין ההבטחה.

האם הנתבע הכשיל את מינויו של התובע לתפקידי ניהול והכשרת מורים וגרם לו בכך נזק כספי.

האם הנתבע הוציא לשון הרע על התובע.

ההעסקה בחוזה אישי

גירסת התובע

3.         אין חולק על כך שהתובע הועסק במשך שנים בבתי ספר ממלכתיים דתיים שונים באזור ירושלים, ונחשב למורה מצליח ומבוקש. התובע מפרט בתצהירו כי בשנות הלימודים תשס"ג-תשס"ד ניהל את בית הספר לבנים בבית אל והצליח מאד בתפקידו. הוא עזב את התפקיד על רקע נסיבות אישיות (הצורך לטפל באמו החולה) ושינויים מבניים, והוצע לו לעבוד בבית ספר הסמוך למקום מגוריו בירושלים.

4.         בסעיפים 11, 12 לתצהירו טוען התובע כי הנתבע הציע לו בשנת הלימודים תשס"ה לא לעבוד באזור מגוריו אלא בתלמוד תורה לבנים בקרית ארבע, והבטיח שהוא "יעזור" לתובע. התובע מציין בסעיף 13 לתצהיר כי העבודה בירושלים עדיפה מבחינתו, אולם בהיות קרית ארבע אזור עדיפות לאומית, יכול היה משרד החינוך לתת לו תמריץ בדמות חוזה אישי, שמשמעותו הכספית היא משכורת הגבוהה ב-80% ממשכורת הבסיס שהיה מקבל בירושלים. לטענת התובע זו היתה המשמעות העיקרית של הבטחת הנתבע לעזור לו (סעיף 14).

בסעיף 15 פירט התובע: "בסיומו של מו"מ קיבלתי הבטחה מהנהלת בית הספר (ת"ת לבנים בקרית ארבע) והנהלת ועד עמותת בית הספר שהם יעשו כל שביכולתם כדי להבטיח לי חוזה אישי, שכן הם זקוקים למורה שירכז...." בהמשך, בסעיף 16 ציין כי לאור האמור לקח על עצמו את העבודה בקריית ארבע. אולם בדיעבד התברר לתובע, כטענתו בסעיף 17, כי הנתבע סובב אותו בכחש וסירב לחתום על העסקתו בחוזה אישי.

5.         קריאה זהירה של תצהירו של התובע מצביעה על כך שהוא מנוסח באופן זהיר ומחושב: התובע מציין כי הנתבע הבטיח "לעזור לו" וכי קיימת אפשרות לתת תמריץ למורה באיזור עדיפות לאומית. אולם החיבור בין השניים וההבנה שהעזרה תינתן בדרך של חוזה אישי היא פרשנות של התובע ואינה מיוחסת בתצהיר במפורש לנתבע.

יתר על כן: התובע טוען כי בסיומו של מו"מ קיבל הבטחה שייעשה כל שניתן לסייע לו בקבלת חוזה אישי. אולם גם לטענת התובע הבטחה זו לא ניתנה לו מהנתבע כי אם מהנהלת בית הספר ועמותת בית הספר. בתיאור העובדות התובע אינו טוען במפורש כי הנתבע הבטיח לו להיות מועסק בחוזה אישי, או הבטיח לדאוג ולעשות מאמץ לכך. ההבטחה המיוחסת לנתבע היא הבטחה כללית לעזור לו, ומובן שעזרה עשויה להתבטא בנושאים שונים, לאו דוקא כספיים ולאו דוקא באמצעות חוזה אישי.

6.         בהמשך תצהירו, בסעיפים 19, 20, הבהיר התובע כי בקשות להעסקה בחוזה אישי מוגשות לאחר תחילת שנת הלימודים, כך שהמורה נוטל סיכון ומתחיל בעבודתו לפני שההבטחות שניתנו לו אושרו רשמית.

באשר לשנת הלימודים תשס"ו טען התובע בסעיף 24 לתצהירו כי לאחר פניות חוזרות ונשנות של המעורבים בעניין הבטיח הנתבע לועד העמותה של בית הספר בקרית ארבע כי יחתום על המלצה לחוזה אישי להעסקתו. בהסתמך על הבטחה זו נשאר התובע, לטענתו, בבית הספר בקרית ארבע גם בשנת תשס"ו, אולם בסופו של דבר הנתבע לא נתן את המלצתו, ורשם כי ההמלצה היא על פי בקשת ההורים בלבד. בכך לא היה די והתובע לא זכה בחוזה.

7.         בחקירתו הנגדית אישר התובע כי בשל אילוציו האישיים היה לו נח יותר ללמד בקרית ארבע מאשר להמשיך בבית אל (עמ' 52 שורות 3, 4). דהיינו: למעבר לקרית ארבע היו מבחינת התובע גם יתרונות שאינם קשורים לחוזה האישי.

לשאלה המפורשת מתי הבטיח לו הנתבע חוזה אישי השיב התובע: "הוא לא הבטיח לי אישית חוזה אישי" (עמ' 53 שורה 3). התובע הוסיף בהמשך (שורה 5) כי נושא החוזה האישי לא עלה כיון שלא עלה בדעתו שהנתבע יכשיל אותו. אציין כבר עתה כי מאחד שאין מחלוקת על כך שאישור חוזה אישי מצריך המלצת המפקח, הרי שנדרשה מעורבותו של הנתבע בפועל ולא רק הימנעותו מהכשלת המהלך. ומכל מקום, התביעה נגד הנתבע מבוססת על הטענה שהבטיח לתובע חוזה אישי. אציין כי גם כאן חוזר התובע על דבריו ומציין כי התובע הבטיח "לעזור לו" ולאו דוקא לאשר לו חוזה אישי (שם, שורה 7).

בעמ' 64 שורות 4-6 אישר התובע פעם נוספת כי הנתבע מעולם לא הבטיח לו עצמו להיות מועסק בחוזה אישי, אלא באמצעות מנהל בית הספר וחדד - יו"ר ועד ההורים. התובע אישר את הטענה שהועלתה נגדו לפיה ביקש תשלום מההורים עבור עבודתו כמנהל בנוסף על משכורתו ממשרד החינוך, ולא במסגרת המקובלת של תל"ן (עמ' 60).

גירסת הנתבע